לוח השראה חדש?

i made some patterns!

first-photographing

prepare your coffin

קליפ ששבה אותי באסתטיקה המרהיבה שלו. תהנו!

colors

לוח השראה

עזרתכם בבקשה- איזה מוצלח יותר?

"...ההפרדה בין עולם החיים לעולם המתים היא אקסיומה שהעולם המערבי מקבל. אבל תחשבו כמה המוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים במדינה הזאת, לדוגמה. אז למה שהחיים לא יהיו גם הם חלק מהמוות?"

(משאלה אחת ימינה, אשכול נבו, עמוד 180)

אז למה באמת המוות לא נחשב חלק מהחיים? למה ההתייחסות אליו היא כאל קצה, סוף?

הוא אמנם נקודת מפנה משמעותית- אבל גם חלק אינטגרלי מחייו של כל ייצור עלי אדמות.

ומי קבע שהחיים נפסקים מתי שהגוף חדל?

הַאַתָּה הוּא הַקֵץ/ רחל

הַאַתָּה הוּא הַקֵץ? עוֹד צָלוּל הַמֶרְחָב

עַרְפִלֵי הַחַיִים עוֹד רוֹמְזִים מֵרָחוֹק,

עוֹד הַשַּׁחַק תָּכֹל וְהַדֶּשֶׁא יָרֹק,

טֶרֶם סְתָו.

אֲקַבֵּל אֶת הַדִּין, אֵין תְּלוּנָה בִּלְבָבִי,

הֵן אָדְמוּ שְׁקִיעוֹתַי וְטָהַר שַׁחֲרִי,

וּפְרָחִים חִיְכוּ בְּצִדֵּי נְתִיבִי

בְּעָבְרִי.

Dear God,
What is it like when you die. Nobody will tell me, I just want to know, I dont want to do it.
Your friend
Mike

(מתוך:Childrens letters to God)
photography by Martin Klimas

She is dead and she is going to die

לאה גולדברג

זה שהמוות חשוב לחיים אנחנו יודעים. השאלה אם החיים חשובים למוות?

החיים

cant remember where i got this image from, please let me know if you find out..

illustration by sabine pieper

קטע מתוך יומניה של לאה גולדברג, דיאלוג מרתק בינה לבין עצמה שמעורר שאלות שמעסיקות את כולנו..(או אותי לפחות..)

הלא השאלה כה פשוטה: לקבל את החיים כמו שהם, או שלא לקבלם כלל. מה יכולות להוסיף הטענות?

- אבל אני סובלת!

- כך היה תמיד. אלה הם החיים!

- אבל החיים אינם טובים!

- זהו שקר. את יודעת זאת בעצמך. את יודעת זאת היטב באותם רגעי השתיקה, אשר הלב מסוגל לחשוב.

- מי נתן יתרון לרגעי השתיקה על רגעי ההתרגזות והצער? הלא גם הם חיים.

- וגם הם טובים.

- והחלומות? החלומות המרעילים, מה היה עליהם? האם אסור גם לחלום?

- לחלום מותר, רק אם החלומות יוצרים אחר כך שירים לא רעים ופרוזה הגונה. לחלום סתם - אסור.

- למי נחוצים השירים שלי? הרי הוא לא יקרא בהם, ואם גם יקרא, הלא כבר קיבלת עליך את הדין. הלא ידעת סוף סוף כי אושר פרטי שלך - הנהו מן הנמנע בשבילך.

- אבל אני כל-כך דלה. אני מסוגלה לחיות רק למען עצמי. אני גם לתת מסוגלה רק על מנת שיחזירו לי.

the sound of silence

Nokta . from Onur Senturk on Vimeo.

fading away, henry peach robertson.

הזמן?
רגע...
מפגש,
מוות.
האיחוד בין לואיסה ו"מוות"!
המרקסה תעשה זאת her way. היא תצעד אל הארון המרופד שלה בבגדי תכריכים שהוכנו במיוחד לחיי עולם, תישכב, והארון ייסגר מעליה. וסוף לבדידות.

"מוות"

'Sister Honey', Dazed & Confused, 1999
Photography Nick Knight

"גרפולוג שבדק את כתב היד במכתב ששלחה מוות ובו הודיעה על חזרתה לפעולה מגלה שתי עובדות נוגדות. מצד אחד מסתבר שהיא רוצחת סדרתית, אך מצד שני מסתבר שהיא עצמה מתה...".

המשלימה הרוחנית של לואיסה קאסאטי הינה גברת מוות (מתוך הספר מוות לסירוגין, ז'וזה סאראמאגו). מדובר ככל הנראה באשה יפה כבת שלושים-ושש או שלושים-ושבע,אשה שבאה במגע עם כל אנשי תבל (ברגע המוות כמובן)- אך היא בודדה. לפי המסקנה הנ"ל היא מתה-חיה. היא חסרת צורה וגוף ממשיים והיא מעל הזמן- אלמותית.

Luisa Casati should be shot, stuffed and displayed in a glass case. – Augustus John

The door to the room where we sat chatting suddenly opened. A dead woman entered. Her superb body was modelling a dress of white satin that was wrapped around her like a shroud and dragged behind her. A bouquet of orchids hid her breast. Her hair was red and her complexion livid like alabaster. Her face was devoured by two enormous eyes, whose black pupils almost overwhelmed her mouth painted a red so vivid that it seemed like a strip of coagulated blood. In her arms, she carried a baby leopard. It was the Marchesa Casati. – Gabriel-Louis Pringué

A black-gloved hand on which several rings sparkled, brushed the veil aside. The face was that of a sinister Pierrot, utterly white, the thin mouth a slit that seemed to be of the same black as the rings encircling the eyes. The high cheekbones, the forward-thrusting chin, the long neck bespoke the apparition's class. Was this the vampire Nosferatu in drag or the daughter of Dracula turned grandmother? Had Miss Havisham discarded her bridal veil for the costume of the Blue Angel? Assuredly it was no Madwoman of Chaillot. On this skeleton tawdry fineries had acquired an elegance beyond the canons of any fashion. This figure could arouse panic–but pity, never. – Philippe Jullian

" i want to be a living work of art"

במשך שלושים השנים הראשונות של המאה ה20 בורכה אירופה בנוכחותה של היורשת האיטלקיה לואיסה קאסאטי. דמות אקסטרווגנטית בעלת אורח חיים אקצנטרי
שריתקה סופרים ואמנים, לבשה נחשים כתכשיטים וחיות המחמד שלה היו צ'יטות, איתם נהגה לטייל בלילות כשרק מעיל פרווה לגופה...
בערוב ימיה ירדה מנכסיה ועברה ללונדון, שם (לפי השמועות) הייתה מחטטת בפחים בחיפוש אחר נוצות לקשט את שערה.
היא נקברה עם זוג נעלי עור לטאה ועם ריסים מלאכותיים על עיניה (!!!)now thats what i call a Diva.

mad world

"Mad World"

All around me are familiar faces

Worn out places, worn out faces

Bright and early for their daily races

Going nowhere, going nowhere

Their tears are filling up their glasses

No expression, no expression

Hide my head I want to drown my sorrow

No tomorrow, no tomorrow

And I find it kinda funny

I find it kinda sad

The dreams in which I'm dying

Are the best I've ever had

I find it hard to tell you

I find it hard to take

When people run in circles

It's a very, very mad world mad world

Children waiting for the day they feel good

Happy Birthday, Happy Birthday

And I feel the way that every child should

Sit and listen, sit and listen

Went to school and I was very nervous

No one knew me, no one knew me

Hello teacher tell me what's my lesson

Look right through me, look right through me

And I find it kinda funny

I find it kinda sad

The dreams in which I'm dying

Are the best I've ever had

I find it hard to tell you

I find it hard to take

When people run in circles

It's a very, very mad world ... mad world